החלטה בתיק ע"ע 13627-10-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים מיום 27.7.11 (השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור מר איסר סלובטיצקי  ומר אריה שפירא; תע"א 3210/06).

רקע וכללי

2.      המבקש עבד אצל המשיבה כנהג של כלי עבודה כבדים. בשנת 2001 נעצר המבקש בחשד להחזקת תעודת זהות מזוייפת ובהמשך נשפט, הורשע ונשלח למאסר של שבעה חודשים. לאחר סיום ריצוי המאסר סירבה המשיבה לקבל את המבקש לעבוד בשורותיה והמבקש הגיש לבית הדין האזורי תביעה לתשלום פיצויי פיטורין - אשר נדחתה על ידי בית הדין.

3.      ביום 6.10.11 הגיש המבקש הבקשה דנא להארכת המועד להגשת ערעור בה טען כי איחר בהגשת הערעור עקב טעות של בא כוחו במניין ימי הפגרה.

המשיבה לא הגיבה לבקשה.

דיון והכרעה

4.      המועד להגשת ערעור על פסק דיןשל בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

תקנה 126 לתקנות קובעת:

תקופת פגרה של בית הדין לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית הדין או הרשם, אלא אם כן הורה בית הדין או הרשם, לפי הענין, אחרת.

תקנות בית הדין לעבודה (פגרות), התשמ"ד-1984, קובעות כי פגרת הקיץ חלה מיום 20 ביולי עד יום 4 בספטמבר.

5.      משהומצא פסק הדין למבקש תוך תקופת הפגרה, הרי שהמועדים להגשת הערעור נמנים מהיום הראשון שלאחריה, יום 5.9.11 ומשכך - הרי שהערעור היה צריך להיות מוגש לכל המאוחר ביום  4.10.11  ומשהוגש ביום 5.10.11 הרי שהוגש שלא במועד.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

6.      מהותו של הטעם המיוחד הינה באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, לא ציין המבקש כל "טעם מיוחד" זולת טענה לטעות במניין ימי הפגרה.